אחיו של ראובן, המומים וכואבים, מספרים על ראובן ז"ל ומבקשים להפריך את השמועות שנסבו סביב סיבת מותו:"ראובן מת מוות טבעי, מדום לב. זאת היא סיבת מותו ולא שום סיבה אחרת"
ראובן מלכה נמצא לפני כחודש, ללא רוח חיים, בדירתו שברחוב דוד רזיאל שבגבעת שרת. ראובן ז"ל, היה גבר רווק, בן 52 במותו. הוא הותיר אחריו 4 אחים כואבים והמומים, בייחוד בשל העובדה, שדבר מותו נחת עליהם בהפתעה גמורה. לפרנסתו עבד כשוטר במשמר הגבול.
לטענת אחיו יחיאל, שייבדל לחיים ארוכים, ראובן היה באופן כללי אדם בריא, שסבל מעט מלחץ דם קל, אך פרט לכך, לא היה ידוע על מחלה כל שהיא שלקה בה, לפני מותו. שום סימן שיכול היה להעיד על התרחשותו של הגרוע מכל.
ראובן ז"ל, היה בן רביעי למשפחה בת חמישה אחים, כולם נולדו במרוקו ועלו לארץ בשנות ילדותם. אחיו של ראובן, שלמה ויחיאל, מתגוררים בבית שמש, לא הרחק מביתו של ראובן ז"ל.
עם היוודע דבר מותו של ראובן, החלו להתרוצץ בעיר שמועות שונות בדבר נסיבות מותו. היו שדיברו על כך שככל הנראה, מצא ראובן ז"ל את מותו בעקבות אירוע של דום לב. היו אחרים שהעלו סברה שקיים חשד בנוגע לנסיבות המוות. היות וראובן ז"ל שירת שנים רבות כשוטר במשמר הגבול, חשדו האנשים שיתכן ומישהו יתנכל לו וגרם למותו. שמועה אחרת שהועלתה, היא שראובן ז"ל שם קץ לחייו.
נפגשתי עם האחים שלמה ויחיאל ועם אלי, גיסו של שלמה, שהיה חבר קרוב של ראובן ז"ל. לאובדן הנורא והכואב של האח בטרם עת, נוסף הצער הרב, על השמועות שנפוצו ברחבי העיר. יחיאל האח, גמלאי ששירת 26 שנה במשמר הגבול. שלמה, שייבדל לחיים ארוכים, עובד בתעשייה האווירית. בני המשפחה לא מסוגלים לעכל את האובדן ומתקשים להביע את כאבם.
בראיון, סיפרו האחים על אותו יום נורא, בו קיבלו את בשורת האיוב. אך לפני הכול, חשוב להדגיש משפט שאמר יחיאל האח האבל, על אותן שמועות: "חשוב לי להבהיר, כי אחי ראובן ז"ל, מת מוות טבעי. הוא מת מיתת נשיקה, כשהוא נמצא במיטתו. לא היו על גופו, שום חבלות ופניו היו שלמות ושלוות. הוא נפטר מדום לב".
ראובן ז"ל שימש כטבח במרחב יהודה ושומרון של משמר הגבול. היחידה בה שירת נמצאת בחברון, ליד במערת המכפלה. עשרים ושלוש שנים שירת ראובן ז"ל במשמר הגבול.
האח יחיאל מספר: "אחי, ראובן ז"ל, היה אהוב על כל מכריו ואוהביו. הוא היה נוהג לבקר רבות בביתי ולהשתעשע עם ילדיי, אחייניו. היו לו הרבה חברים. הוא היה נוהג לנסוע אליהם לשבתות וחגים. היה לו אופי פדאנטי. הוא היה אדם מסודר, חולה ניקיון, אנין טעם בלבושו ובמנהגיו. ראובן טיפל באמי ז"ל, שנפטרה לפני שלוש שנים. מותה השפיע עליו באופן קשה. מצידינו, האחים, רצינו לראותו נישא ומקים בית בישראל, היינו לוחצים עליו לא מעט בעניין הזה. אך לצערנו זה לא קרה. בכול זאת מדובר באדם, גבר בן 52, אי אפשר לנהל לבן אדם בגיל כזה, את החיים. כשהיינו מעירים לו על כך שאנו מעוניינים לראותו נשוי באושר ואב לילדים, היה אומר לנו: "טוב לי ככה". הנחנו לו לנפשו.
ביום שישי שלפני מותו, הזמנתי אותו לאכול בביתי, הוא אמר לי שהוא עייף והוא מעוניין להישאר בביתו. לא לחצתי עליו. לא יכולתי לדעת שזאת תהיה השיחה האחרונה שלי איתו... ביום ראשון, הוא היה אמור להתייצב להשתלמות בירושלים. קיבלתי הודעה מאחי מרדכי, שראובן לא עונה בטלפון הנייד שלו משעות הבוקר. נגשתי למשטרה והגשתי תלונה על היעדרות".
כיצד נהגה המשטרה עם קבלת התלונה?
"המשטרה התנהגה למופת. אני רוצה לציין, שהם פעלו ביעילות ולא חסכו מאמצים בחיפוש אחרי ראובן. אני רוצה לציין לשבח את מפקד התחנה, סגן-ניצב עוז אליאסי, על הטיפול בתלונה. השוטרים יצאו מעורם על מנת לאתר את ראובן. הם ניסו להתחקות אחר השיחות שהתנהלו מטלפון הנייד שלו. הם סרקו עם ניידות את כל האזורים בעיר וגם באזור ביתו של ראובן. קבלתי מהם הודעה, שהרכב של ראובן אינו חונה ליד הבית. בהתחלה חשבנו שזה סימן טוב, שראובן נסע לאיזה מקום. בדיעבד הסתבר, שהוא החנה את הרכב מול 'גן יצחק', מכיוון שהחניה ליד הבית הייתה תפוסה".
היכן היית באותו יום, בו הניידות יצאו לחפש את ראובן?
"הייתי בדרכי לכנס גמלאי משמר הגבול בירושלים. נסעתי עם גיסי ברכב שלו".
מי הודיע לך את הבשורה המרה?
"בני מאיר. הוא התקשר לרכב ודיבר עם גיסי. הוא אמר לי להגיע מהר ושדוד ראובן נפטר. כשהגעתי למקום, כבר היו בו רכבים של המז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי, א.מ.), ניידות של כיבוי אש, שוטרים ועוד...".
האם הם העריכו את הזמן המדויק של המוות- תאריך ושעה? על פי הידוע לך, המ הערכת הזמן שלהם לגבי מועד פטירתו של ראובן?
"הם טענו שהוא נפטר ביום שישי, בערך בין 20:00 ל-21:00. בסביבות השעה 23:00, הם לקחו את גופתו של ראובן למכון לרפואה משפטית באבו כביר. שם בוצעה לראובן בדיקה שטחית, בה נקבע, כי הוא נפטר מדום לב".
האח שלמה, היה בבית שמש באותו הזמן בו התחוללה הדרמה סביב החיפושים אחר ראובן. על אותו היום מספר שלמה: "ביום שבת, הלכתי לבקר את הוריו של הבחור שני כהן ז"ל, שהלך לעולמו לפני כחודש. באותו היום, חלפה בי תחושת עצבות עמוקה, שלא ידעתי את פישרה. יום לפני כן, ביום שישי, עברנו אני ורעייתי ליד הבית של ראובן ואשתי הסבה את תשומת ליבי לכך שהאור לא דולק בחלון ביתו של ראובן. ביום ראשון, קבלתי טלפונים מאחיי שראובן לא עונה לטלפון הנייד שלו ושאחי יחיאל, הגיש תלונה במשטרה על היעדרות. באותו יום, מוקדם יותר, הגיע אליי לביקור גיסי, אלי, תושב בית שמש לשעבר, שהיה קשור מאוד לראובן".
אלי הגיס, מוסיף: "שבוע לפני מותו של ראובן ז"ל, הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא נמצא בלוד, עיר מגוריי, ושהוא מעוניין לראות אותי, אמרתי לו שאני נמצא מחוץ לעיר ושנורא חבל לי לפספס אותו, אז הוא אמר לי: "טוב. אז תגיע לבית שמש, מזמן לא ראיתי אותך. אני רוצה לראות אותך". באותו יום בו נמצאה גופתו, הגעתי לבית גיסי לבקר. לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאשמע ממנו... ראובן היה לי חבר יקר, הוא היה אדם אופטימי, בעל חוש הומור וגדוש בשמחת חיים. לעולם לא אשכח את החיוך המיוחד שלו עם גומות החן".
שלמה מהנהן בראשו בעצב, לאות הסכמה על דבריו של אלי, וממשיך: "כשראיתי את גיסי אלי ונודע לי שיחיאל הגיש תלונה, על כך שראובן נעדר, שאלתי אותו אם ראה את ראובן לאחרונה הוא השיב לי שלא. הלכנו יחד לביתו של ראובן ולפתע אני מבחין בניידות רבות ליד הבית. אנשי המחלקה לזיהוי פלילי, צוות של תחנת הכיבוי וכוחות נוספים נכחו שם. שאלתי אותם מה הם עושים שם והם אמרו לי שהם מחפשים את ראובן. הרכב שלו נמצא בחנייה מול 'גן יצחק'. אחד מחוקרי המשטרה אמר לי: "אתה יודע מה זה אומר שהרכב שלו כאן? זה אומר שהוא שם... והצביע לכיוון הבית.
האחראי מטעם צוות הכיבוי אמר לי, שהם קיבלו אישור ממפקד תחנת המשטרה, סגן-ניצב עוז אליאסי, לפרוץ לדירה. אמרתי להם שאפשר להיכנס דרך המרפסת. הכבאי נכנס ואני המתנתי בחדר המדרגות ואז שמעתי את הכבאי אומר: "אוי, איזה ריח יש בדירה...". באותו הרגע הבנתי... רציתי להיכנס והכבאי אמר לי: "עדיף לך לזכור אותו, כפי שאתה זוכר...". לא הייתי מוכן לשמוע זאת רציתי לראות אותו. נכנסתי לדירה וראיתי את ראובן, מראה שלא אשכח לעולם!".
מדוע התנגדתם לבצע בגופתו של ראובן נתיחה שלאחר המוות?
שלמה: "אנחנו אנשים דתיים. לא היינו מוכנים שינתחו אותו. למה צריך לנתח? לא היו על הגופה סימני חבלה ולא היו סימני פריצה לדירה. נסענו לבית משפט בירושלים ושלחנו בפקס למכון את האישור, על כך שאנו מתנגדים לניתוח הגופה. רק בשעה 1:30 הודיע לנו הרב, שהלוויה תתקיים בשעה 15:00".
האם השוטרים העלו השערות, בנוגע לרצונם לנתח את הגופה?
"כן. השוטר אמר לי שהיות וראובן היה שוטר, יש צורך לבדוק אם מישהו סתם לדוגמא, לא הרעיל אותו או משהו דומה. אמרתי לשוטר שראובן היה אדם אהוד, לא היו לו אויבים ואין צורך לנתח אותו".
יחיאל: "למרות שהיה לנו זמן מועט להכנת מודעות האבל והדבקנו מודעות בודדות, הגיעו להלוויה של ראובן אנשים רבים מאוד. נערכה לו הלוויה מכובדת על פי כל כללי הטקס הנהוגים במשטרה. בלוויה נכחו רבים מחבריו ומוקיריו של ראובן, ביניהם קציני משטרה בכירים, כדוגמת מפקד משמר הגבול, ניצב ישראל יצחק, ומפקד מחוז יהודה ושומרון, ניצב שלומי אבן-פז. גם בימי השבעה הגיעו בכירים רבים לבקר. בין המנחמים ניתן היה למנות את השר לביטחון פנים, מר אבי דיכטר, ומפקד מחוז ירושלים במשטרה ניצב אהרון פרנקו. אגב, ניצב פרנקו גדל עם ראובן ז"ל, בשכונת 'ביאליק' בה התגוררנו בצעירותנו. להלוויה ובמהל השבעה, הגיעו חיילים רבים, ששרתו בסדיר ביחידה של ראובן ושכבר השתחררו מהשירות, והגיעו לנחם אותנו ולחלוק לו כבוד אחרון ליקירנו".
שלמה מוסיף: "להלוויה הגיעו חיילים ששרתו עם ראובן, יהודים ודרוזים כאחד. כולם אהבו אותו מכל הלב. כשהם הורידו את ארונו לקבר, הם הזילו דמעות רבות. ישנו משפט שאמרו לי חברים של ראובן ז"ל בהלוויה ושאותו לא אשכח לעולם: הם אמרו לי שראובן אמר להם: "אני פוחד, שבאיזה יום יקרה לי משהו ואף אחד לא יידע מזה...". ראובן ז"ל היה אהוד על צעירים ומבוגרים כאחד. כאשר היה פוגש בילדים של אנשים ששרתו איתו, היה מברך אותם לשלום".
יחיאל: "חשוב לי שיידעו, כי אנו, האחים של ראובן ז"ל, נפעל בעזרת ה' בכל דרך ובכל אופן, להנציח את זכרו".
החבר והרס"ר - תושב העיר, רוני בלעיש על ראובן ז"ל:
"ראובן ז"ל, היה אדם מיוחד במינו. הוא אהב לעזור לזולת ולתרום מזמנו ומרצו. הוא היה בעל מוטיבציה גבוהה. הכרתי אותו קרוב ל - 15 שנה. מעולם לא שמעתי מימנו דברי ביקרות או תלונות. ראובן שימש כטבח ביחידה והיה מכין מטעמים שונים בהם היה מפנק את השוטרים. אם שוטר היה מגיע לאכול באיחור,מעולם לא היה משיב את פניו ריקם והיה מגיש לו מזון,ולא משנה באיזה שעה משעות היום, זה היה קורה. אני עדיין בהלם ממותו בטרם עת ואיני מעכל אותו. בכול בוקר הייתי נוסע עם ראובן לעבודה והנסיעות המשותפות הללו בצוותא, כול כך חסרות לי. ראובן היה לי כאח ומותו הכה אותי בתדהמה. אחיו של ראובן - מרדכי, בן הזקונים במשפחה, שאף הוא משרת במג"ב, הגיע ליחידה לעבוד עימי ולשרת אצלי, במטרה להמשיך את המסורת, של אחיו המנוח. אני אזכור אותו לנצח. יהי זכרו ברוך".
פורסם בשופניג מקומי - www.sun4u.co.il
